על מה ולמה? | כתבו לנו | הרצאות

אלכס רקובשיק

ראיתם פעם קיפוד חולה?

18.06.11 | אין תגובות | תגים: , ,

אני נהנה לקרוא הספרים של סיימון סינג. זו הייתה התאהבות מהספר הראשון, "המשפט האחרון של פרמה" על חידה מתמטית ששיגעה חלק מהמוחות המבריקים בעולם משך יותר מ- 350 שנה. מאוחר יותר יצאו לאור ספרים נוספים: "סודות ההצפנה" ו- "המפץ הגדול". אני ממליץ בחום על כולם, בדיוק לפי סדר פרסומם, אך אתייחס דווקא לספרו האחרון: "ריפוי או פיתוי". הספר חוקר את הרפואות האלטרנטיביות השונות: הומיאופתיה, כירופרקטיקה, צמחי מרפא ואקופונקטורה, ומטרתו לבחון כל אחת מהגישות באמצעות ניסוי קליני, בדיוק כפי שנעשה ברפואה הקונבנציונלית. אתם בטח שואלים, איך זה קשור לבלוג? התשובה בעוד שתי פסקאות, אבל ראשית שני מושגי יסוד:

אקופונקטורה (דיקור סיני) – שיטה סינית בת יותר מ- 2000 שנים, המבוססת על הרעיון שהבריאות קשורה לזרימה של כוח חיים (צ'י) דרך נתיבים (מרדיאנים) בגוף האדם. המטפלים נועצים בעור מחטים דקות בנקודות קריטיות לאורך המרדיאנים, כדי להסיר חסימות ולעודד זרימה מאוזנת של כוח החיים. את התנופה הרצינית קיבל הדיקור הסיני ב- 1949 לאחר המהפכה הקומוניסטית, ודווקא מתוך מניע  פוליטי. מאו צה טונג רצה להחזיר את הגאווה הלאומית באמצעות טיפוח החזרה לשורשי המסורת, כגון הדיקור הסיני. עוד הוא הבטיח לספק טיפול רפואי בהישג יד בערים ובכפרים כאחד ואת זה היה ניתן לעשות אך ורק על ידי רפואה מסורתית.

ניסוי קליני מבוקר – חלוקה אקראית של המשתתפים לשתי קבוצות. קבוצת הביקורת המקבלת תרופת דמה ללא חומר פעיל (פלצבו), וקבוצת הניסוי שמקבלת את הטיפול הנבדק. בשתי הקבוצות משתתפים מספר גדול מספיק של אנשים, ושתיהן זוכות לתנאי ניסוי זהים, פרט לטיפול שנבדק. בנוסף, הן הרופאים והנבדקים אינם יודעים לאיזו קבוצה הם משתכיים. המטרה המרכזית היא לבדוק האם הטיפול מועיל בזכות עצמו או שמא אנשים הנוטלים חלק בניסוי חשים טוב יותר עקב ההשתתפות בניסוי בלבד (אפקט פלצבו).

בבחינת יעילותו של הדיקור הסיני השתמשו במחטים טלסקופיות מיוחדות והחדירו אותן לעומק שלא אמור להגיע עד מרדיאנים וכוח צ'י, דהיינו פלצבו. כפי שאתם יכולים לדמיין, הדעה הרווחת הייתה שהדיקור הסיני מסוגל לרפא מספר גדול של חוליים, והשערה זו אומתה לאחר הניסוי הקליני הראשון. התוצאות שהגיעו מסין היו לטובת הדיקור בצורה קיצונית לעומת קבוצות ממדינות אחרות ואף היו מחשידות. לאחר ניתוח סטטיסטי מעמיק, הבינו החוקרים שהרופאים הסינים הטו את התוצאות. הסיבה הייתה, החשש של חוקר סיני לפרסם משהו שנוגד את הקונצנזוס ולצאת נגד המסורת הסינית.

מפתיע איפוא, שחלק מהרופאים הטעו את התוצאות בתת המודע, כי הם באמת ובתמים האמינו בטיפול ובמסורת עתיקת שנים. למעשה, בהתקבל תוצאה שלילית, הרופאים היו בטוחים שהם עשו איזושהי טעות ופסלו אותה מיד. לעומת זאת, בהתקבל תוצאה חיובית, המאששת את השקפת עולמם, מיהרו החוקרים לפרסם.

ניסויים קליניים נוספים הוכיחו שהאקופונקטורה היא לא יותר מאפקט פלצבו, והעובדה שלא ראינו קיפוד חולה לא אומרת בהכרח שדיקור סיני מועיל. זוהי דגמה נפלאה לתרבות הסינית וחשיבותה העליונה של המסורת והמנהגים.

במהלך עבודתי עם סין לא פעם נתקלתי בדוחות "משופצים", מכוון שהמהנדס הסיני נקלע לסיטואציה דומה לזו של החוקר הסיני שהתבקש לבדוק את היעילות של הדיקור. רק שבמקרה זה הפטיש הוא אנחנו (הלקוח) והסדן הם המנהלים של אותו מהנדס.

תמונותאקופונקטורה, קיפוד

עוד באותו נושא

שלח תגובה

הוסף למטה את תגובתך, או טראקבק מאתרך. הרשם לתגובות לפוסט זה.

:

:


«
»