על מה ולמה? | כתבו לנו | הרצאות

אורחים

אפרו סיני

05.11.11 | אין תגובות | תגים:

פוסט אורח של יועד דביר, פורסם במקור ב- iAsia אתר חדשות ואקטואליה של מזרח אסיה.

אפריקה שמדרום לסהרה צומחת במהירות ותחומי הקמעונות, הטלקום והייצור מגדילים את התוצר הלאומי ואת כוח הקנייה של המקומיים. כתוצאה מן העלייה בתוצר ובכוח הקנייה הנלווה לכך, הופכים האפריקאים לצרכנים. תופעת העיור ביבשת השחורה הולכת ומתרחבת ומספר הצרכנים הבורגנים מהמעמד הבינוני הולך וגדל. במונחי שוויון כוח קנייה, בשנת 2014, צפויים להיות כ-14 מיליון בתי אב בעלי הכנסה של 5,000$ ויותר. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב בעובדה שהאפריקאים מוציאים סכום רב על מוצרי צריכה שאינם מזון. צמיחת התוצר הלאומי והתחזקות כוח הקנייה המקומי מהווים הזדמנות עסקית לפעילות משקיעים זרים.

סין היא שותפת הסחר השלישית בגודלה של אפריקה, אחרי ארה"ב וצרפת. היא נוהגת לרכוש ממדינות אפריקה חומרי גלם ומוכרת בעיקר טקסטיל ומכונות. בפועל, הסינים מציפים את השווקים האפריקניים בסחורות זולות ודוחקים מדינות אחרות, חברות מקומיות ואפילו פועלים מקומיים, מהמשקים האפריקנים. היכולת לייצר את אותם המוצרים הזולים מקורה בהשתלטות השיטתית על מקורות האנרגיה ומרבצי המינרלים השונים באפריקה המבטיחה את המשך זרימת חומרי הגלם לחברות הסיניות גם בשנים הבאות. כל זאת תמורת תשלום תמלוגים מופחתים עבורם למדינות אפריקה.

התחרות הסינית יוצרת בעיית אבטלה בענפים שונים באפריקה. ממשלות שונות ביבשת עומדות בפני לחצים להעלות את שיעורי המכס על סחורות המגיעות מסין, בכדי להיטיב עם הסחורה המקומית. בזימבבווה לדוגמא, שם עלותם של הפועלים הסינים אינה גבוהה ביחס לפועלים האפריקנים, מועסקים סינים רבים בענף המכרות. לחברות סיניות, בשונה מחברות מערביות מקבילות, ישנו אורך רוח כלכלי ניכר, ככל הנראה הודות לאשראי הנרחב שהן זוכות לו מממשלתן, כמו גם מתוך ראייה עסקית ארוכת טווח. הסינים יודעים להגדיר היטב את האינטרסים שלהם והם עושים זאת ללא פשרות. לפיכך, כשהם משקיעים בפרויקטים, הם בדרך-כלל מביאים את אנשיהם, עובדים סינים, לבצע את הפרויקט, ומסוגלים להוזיל באופן משמעותי את העלויות הכרוכות בו.

באשר לתחומי המימון והכלכלה, ארביטראז' הינה המומחיות של ניצול פערי עלויות ומחירים בין שני שווקים נתונים. זוהי בעצם הנטייה של משרות ייצור "לזרום" אל מדינות שבהן עלות העבודה היא הנמוכה ביותר ליחידת מוצר מוגמרת; ולא פחות חשוב – אל מדינות אשר סיימו את שלבי ההתפתחות הפוליטית והכלכלית בהן, מה שמאפשר להן לתמוך בתיעוש וייצור. בדומה לסין – אפריקה מציעה כמויות אדירות של משאבים אנושיים וידיים עובדות, ובמדינות מסוימות אנשים מוכנים לעבוד תמורת פת לחם. זאת ועוד, אפריקה מדורגת במקום החמישי מבין היעדים המועדפים להשקעות (אחרי סין, ברזיל, הודו וארה"ב). אולם, במקרה וחברות שונות יבקשו לקיים ביבשת השחורה ייצור מתקדם מזה של רכיבים פשוטים, ייתכן והן תתקלנה במחסום השגת עובדים מיומנים (אשר כיום עוף נדיר באפריקה) ולפיכך תאלצנה להשקיע בהכשרה או שינוע עובדים בהשקעה ובעלויות בלתי מבוטלות.

מי שבעיקר חוששים מן ההשפעה הגוברת של סין באפריקה הם דווקא האמריקאים, המפחדים למצוא עצמם בעמדה פוליטית-כלכלית נחותה. פקידי ממשל מציינים שהמספר הגדול של ממשלות אפריקה הנסמכות על כספי הפיתוח הסינים מציבה את החברות האמריקאיות בעמדה נחותה מול הסינים, מתחריהם ממזרח. האמריקאים לוטשים עיניים אל המדיניות הקפיטליסטית המונהגת ע"י הממשלה הסינית, אולם מציינים כי בייג'ין צריכה להפגין יותר שקיפות בניהול כספי-ההשקעה באפריקה. ספק אם הפצרותיהם תיפולנה על אוזניים קשובות. ספק רב עוד יותר שסין תשנה את מדיניותה בעקבותיהן, כפי שטרם שינתה  את מדיניותה לגבי עידוד סטנדרטים גבוהים של מלחמה בשחיתות והקפדה על תקני איכות סביבה.

עוד באותו נושא

שלח תגובה

הוסף למטה את תגובתך, או טראקבק מאתרך. הרשם לתגובות לפוסט זה.

:

:


«
»