על מה ולמה? | כתבו לנו | הרצאות

אלכס רקובשיק

Hugo Boss

07.01.12 | אין תגובות | תגים:

ב- כרוניקה של פוסט ידוע מראש כתבתי איך נולד הפוסט הראשון שלי. עכשיו הפוסט עצמו.

2008, לפני הטיסה בדיוטי פרי הישראלי החלטתי לפנק את עצמי בדאודורנט קטנטן של הוגו בוס (מחיר: $20). לרוב אני משתמש במוצרים תחליפיים שהם קצת הרבה יותר זולים. הבעיה שרוב הדאודורנטים נמכרים במכלים גדולים, מכוון שאני נוסע לא מעט, חשוב שבטרולי יהיה משהו קטן שלא יוחרם בגבולות. מעין ניסיון להצדיק את הקניה האימפולסיבית.

כעבור 12 שעות אני כבר בקונקשיין בביג'ינג. בשיקוף גילו את ה- Hugo Boss 'היקר' וניסו לחטוף לי אותו, למרות שהוא היה בגודל מתאים 150מ"ל. הסברתי לסינית הקשוחה שזה בסך הכל דאודורנט, אפילו השפרצתי קצת באוויר להמחשה. הסינית לא התרשמה מהארומה והצביעה בנחישות על תמונה שעל המיכל עם גפרור ואש. כמובן שלא הסכמתי לזרוק את ה- Hugo שלי. האלטרנטיבה שנותרה לי היא לאחסן אותו. חזרתי ל- צ'ק אין.

יש לי הרגל לא לשלוח מזוודות, בטח לא בטיסת פנים בסין ובטח לא בטיסת הלוך, לכן אחסנתי את ה- Hugo לתוך קרטון מיוחד. יש שירות כזה בשדה (מחיר: $3). זאת הייתה תקופה של שגעון בטחוני בעקבות המשחקים האולימפיים בעיר. ידעתי שאם עברתי את בייג'ינג הדאודורנט ישאר איתי לפחות עד תום הנסיעה.

נחתנו ב- Taiyuan, אני בא באיזי למסוע ורואה את הקרטון המוכר. אוסף אותו ועם חיוך של נצחון ממשיך לכיוון היציאה. הקרטון קל ונפתח בקלות. הכנסתי את היד פנימה והוצאתי שמפו סיני משובח. הנחתי שהוא משובח, מכוון שהבעלים שלו עשה את אותו התהליך המעצבן בביג'ינג. אמרתי לעצמי: "אין מצב שאני מוותר", הראתי למאבטח שהמדבקה על הקרטון לא שלי, אבל המסוע כבר היה ריק. מילאנו מסמך (איך לא), לקחו לי את השמפו, חתמתי וזהו. אין Hugo.

יצאתי החוצה, הרבה עייף וקצת מזיע. אז הבנתי שחוץ מזה שאבד לי משהו נחשק, אני הולך גם להדיף ריחות לא נעימים. כידוע, המגזר שלי לא מצטיין בשימוש תדיר ולא נרחיב בנושא. לכן, מיד הזהרתי את הקולגה שלי שיש מצב לריחות לא נעימים במהלך הימים הקרובים. הוא הרגיע אותי עם אזהרת נגד, מסתבר שהחרימו לו את משחת השיניים.

כעבור יומיים סיימתי את ענייני בעיר המקסימה Taiyuan וחזרתי לשדה התעופה שבו קרה האסון. היעד הבא Shenzhen והיו לי שעתיים לשרוף. התחלתי להסתובב בשדה, עד שמצאתי את עצמי ליד המשרד של Lost & Found. חשבתי לעצמי, שווה לנסות. דאודורנט אין לי ולקנות מוצר מערבי בסין זאת בעיה. נכנסתי, דיברתי (שפת סימנים) עם הפקיד. הפקיד הרים טלפון וניהל שיחה "לקונית ורגועה" של 5 דקות בטונים גבוהים. כבר התחלתי להצטער על זה שנכנסתי לשם, ואז משום מקום אני מקבל בחזרה את ה- Hugo שלי. לא יאומן כי יסופר.

מאותו רגע המזל חזר עליי, הטיסה נחתה למרות הטייפון, הפגישות היו מצוינות, לא קיבלתי קלקול קיבה מהארוחה המסורתיות שחייבים לאכול עם המארח. אפילו נשאר זמן לעלות ב- רכבל מטורף (לרוב לא פעיל) ל- Big Buddha לאחר ארבע שנים של ניסיונות כושלים לבקר באתר. וכל זה בזכות הדאודורנט הקסום שלי.

זהו. זה הסיפור הראשון שלי. אומנם יצא קצת ארוך, מקווה שלא משעמם. דרך אגב את ה- Hugo Boss שלי החרימו הפעם לצמיתות בשדה תעופה של Hong Kong בדרך לישראל. מסתבר ששם מותר רק 100מ"ל :-)

דברים טובים באים באריזות קטנות.

עוד באותו נושא

שלח תגובה

הוסף למטה את תגובתך, או טראקבק מאתרך. הרשם לתגובות לפוסט זה.

:

:


«
»