על מה ולמה? | כתבו לנו | הרצאות

אלכס רקובשיק

פתק כחול ואין מה לאכול

20.02.12 | אין תגובות | תגים: ,

יש מספר דרכים להסתכל על האוכל הסיני. עם השנים סיווגתי לעצמי שלוש גישות: 'השמרנית', 'הליברלית' ו- 'חיים רק פעם אחת'. למרות היותי אדם שקול, קיפצתי שנים בין שלושת הגישות. לפעמים 'חיים רק פעם אחת' כי זאת הפעם הראשונה בסין. לעיתים 'השמרנית' כי זה היה ערב אחרי 'חיים רק פעם אחת'.

היום, קרוב לעשור של נסיעות לארץ המרכז, אני 'ליברלי'. זה בא לידי ביטוי בכך שבערים נידחות אני אוסף באובססיביות כרטיסי ביקור של מסעדות 'בטוחות'. בנוסף, אני משתדל ללכת לאכול עם דוברי אנגלית אשר מכירים את הטעם המערבי. בהיעדר עזרה, אני פשוט הולך למסעדה 'בטוחה' ומזמין בדיוק את אותה המנה שהזמנתי שם לפניכן, כמו ג'ק ניקולסון ב- "הכי טוב שיש". בהיעדר מנה כזאת, אני הופך ל- 'שמרני' בן רגע.

ב- 2004 הזדמנתי לתקופת עבודה בדרום סין. מסביבי לא היו מסעדות ראויות והנהג שלנו, שלא דיבר מילה באנגלית, היה מביא KFC. ארבעה ימים רצופים של עוף מטוגן גרמו לי לפזול לכיוון האוכל שהנהג הביא לעצמו – 'חיים רק פעם אחת'. בתום ניסיונות כושלים של כיסונים עם בשר מתקתק ומרק בטעם עוף, הגיעה מנת אורז מטוגן עם אננס. קצת צרבת בתום הארוחה, חוץ מי זה פרפקט. ביום האחרון ביקשתי בפנטומימה מהנהג שירשום לי את שם המנה בסינית, כדי שאוכל להזמניה בהזדמנות אחרת. שמרתי בארנק את הפתק הכחול אשר קופל לשניים, מתהדר באותיות סיניות ובו המתכון למניעת אסונות קולינריים בסין. מעין פוליסת ביטוח בריאות, או אם תרצו חליפת סופרמן לקיבה האירופאית שלי.

כעבור מספר חודשים נשלף לראשונה הפתק בעת ביקורי בננג'ינג (באזור שנגחאי). חברי לצוות ואני הגענו למסעדה מקומית. כולם דיברו סינית, כמובן שאין תפריט באנגלית ואף לא תפריט עם תמונות. לא יכולתי שלא להיזכר בפתק הקסום, שרשרת החסינות האישית שלי. שאלתי בביטחון את החבר: "אוהב אורז?" – כן. "אננס?" – חיובי. המלצר הביט על הפתק במבט מזוגג והעביר לאחראי. בזמן שהשניים התווכחו, סיפרתי לחבר על הרעיון הגאוני. אחרי דקה הם החזירו את הפתק והצביעו על התפריט. הצבעתי שוב על הפתק, אבל לא היה עם מי לדבר, תרתי משמע. בסוף נאלצנו להזמין באופן שרירותי מהתפריט המוצפן. היה לא משהו…

למחרת הראיתי את הפתק למהנדס במפעל שדיבר אנגלית ולהבין למה הקסם לא עבד.

הוא הביט בפתק ואמר:

"זה שם וכתובת של איזושהי מסעדה בדרום סין."

"למה אתה מסתובב עם זה?"

.

  • אהבתם את הפוסט? תעשו לייק
  • אהבתם את המנה? יש מתכון

 

השמרנית – להביא צ'ופרים מהבית ולא לאכול כלום בחוץ. גם באיומי סכין ואפילו בפגיעה אפשרית ביחסים עם הפרטנרים הסינים. שלוש מסעדות בכל זאת אישרתי: המסעדה של המלון, מקדונלד'ס ו- KFC.

הליברלית – לאכול אוכל מקומי אך ורק במסעדות בעלות חזות נורמטיבית, אך להימנע ממנות 'מוזרות' שלא ניתן לזהות בוודאות ממה הן עשויות אחרי מבט של 5 שניות.

חיים רק פעם אחת – לא לשאול מה זה או מי זה. הטקסטורה של המנה נראית בלתי קונבנציונלית? לא נורא. אחרי הביס הראשון הרגשה לא נעימה? מדובר בטעם חדש ונרכש, עוד ביס או שניים ואתרגל.

עוד באותו נושא

שלח תגובה

הוסף למטה את תגובתך, או טראקבק מאתרך. הרשם לתגובות לפוסט זה.

:

:


«
»