על מה ולמה? | כתבו לנו | הרצאות

אלכס רקובשיק

xiexie in Italy

19.07.12 | אין תגובות | תגים: ,

אנשים אוהבים הקדמות. יש אפילו טכניקות מוסכמות איך לעשות זאת נכון ויעיל. בתחילת פרזנטציה זה משפט פתיחה מוחץ, במאמר זאת תמצית מנהלים, בחדשות זה מבזק ובפגישה זה שבירת קרח. בלי הקדמות זה כנראה עובד פחות טוב או לא עובד כלל. אפילו בפוסט זה אני מרגיש צורך ללכת לפי המוסכמות ולתת הקדמה. חברים\ות יקרים\ות – הקדמה: "הפעם פוסט על חוויה איטלקית עם מאמץ רב לא להגרר לענייני סין".

במרץ 2011 אני מוצא את עצמי בנתב"ג. שוב נסיעת עבודה, אבל הפעם לאיטליה. איזה כיף טיסה קצרה, אין ג'טלג, אוכל טוב… אכזבה ראשונה מגיעה על ההתחלה מכיוון לא צפוי. אל-איטליה. אפילו השם מרמז שלא כדי לטוס איתם, אבל זה בדיעבד (אל-ג'זירה, אל-קאידה)… בשנים האחרונות יצא לי לטוס בעשרות חברות תעופה שונות ומשונות. בלי שום ספק, אל-איטליה תזכר כחוויה "יוצאת דופן". ברשותכם לא אפרט, אחרי הכול אני כותב את השורות תוך כדי הטיסה חזרה ונראה לי שזה תזמון לא טוב למתן ביקורת.

שוב אני במפעל למוצרים אלקטרוניים, אבל הפעם זה בפרברי מילאנו. לא מדובר בפוקסקון עם מיליון עובדים, אבל עדיין זהו מפעל ענק שמסתרע על שטח רב. כבר בש"ג אני שומע את השפה האיטלקית הכל כך נעימה. אני מרגיש באופרה ולא בפאתי מפעל, אבל אז אני מבין שאיטלקית אני לא יודע ולתת משפט פתיחה בסינית הבסיסית שלי לא יעזור כאן. נכון שאני לא לבד והקולגה שלי הוא איטלקי, כלומר אם המארחים לא מדברים אנגלית נסתדר, אבל איך לשבור ת'קרח? בונג'ורנו, לא נראה לי מספיק.

זה נכון, שאומן ביחסי אנוש יכול לשבור את הקרח גם ללא ידיעת השפה. בזמן הנסיעה לבניין המיעד נזכרתי במרצה שבתחילת נאומו מול קהל רב הביא קוביית קרח ענקית ופטיש חמש קילו. הוא נכנס ובלי לומר מילה פשוט התחיל לרסק באטרף את הקרח. כמובן שאף אחד לא זכר את נושא ההרצאה, אבל אין ספק ש 'הקיפאון נפרץ'. אני לעומת זאת לא אומן, ולכן קיוויתי שבצד השני ידברו אנגלית…

איזה כיף, אכן איטליה זה לא סין. כולם מדברים אנגלית. יותר מזה במקום החלפת כרטיסי ביקור משעממת וקידות אינסופיות, המשפט הראשון של המארח שלנו היה הזמנה לאספרסו, השני היה על אינטר וליגת האלופות ולסיום ברלוסקוני ושערוריית מין האחרונה. 'המים הקפויים נמסו' עוד לפני שסיימנו את האספרסו הקצרצר – corto. הייתה פגישה נהדרת וכפי שמקובל לקינוח עשינו סיור בקווי הייצור.

כבר בנסיעה בשטח המפעל (כאשר חשבתי על משפטי פתיחה) היה לי קצת מוזר שיש כל כך מעט אנשים מסתובבים באזור וגם מראה של חניות ענקיות עם מכוניות בודדות. ההרגשה התחזקה בתוך המפעל, מכוון שהיה בו הכל חוץ מי אנשים. מדהים מפעל של שלושים שנה שהיה מעסיק עשרות אלפי עובדים עומד שומם. במידה ויש במאי שמחפש סצינה מוצלחת על העולם אחרי שואה גרעינית – זה הלוקיישן. הנה הצד השני של מטבעת הייצור הסיני. מפעלים באירופה פשוט מועתקים אחד-אחד לסין.

אעצור כאן מכוון שהבטחתי בהקדמה לא להגרר לענייני סין. גם הטייס הודיע על נחיתה הקרובה וצריך לקפל המושב והלפטופ. לא שחס וחלילה הדיילים עברו במטוס ע"מ לוודא שאכן הנוסעים מוכנים לנחיתה. ואם בדיילים עסקינן, אני מבין שבכלל לא ראיתי אותם במהלך הטיסה. טוב לא משנה, אם ננחת וזה יהיה אכן בנתב"ג כפי שהובטח במערכת הכריזה המשובשת של המטוס אולי אני אשקול לטוס עם אל-איטליה שוב, ואולי אל …

תמונות: טיים, אינטרודקשן, קוביית קרח

עוד באותו נושא

שלח תגובה

הוסף למטה את תגובתך, או טראקבק מאתרך. הרשם לתגובות לפוסט זה.

:

:


«
»